אנגיוגרפיית OCT

אנגיוגרפיית OCT (או OCT-A) היא טכניקת הדמיה חדשנית המאפשרת לראות את מחזור הדם של הרשתית והכורואיד ללא הזרקת חומר צביעה. היא משלימה את בדיקת OCT מקולרי הקלאסית ואת האנגיוגרפיה בפלואורסצאין. ד״ר ז׳וליאן גוזלאן, מנתח עיניים בפריז 16, מסביר את העיקרון, ההתוויות והמגבלות של אנגיוגרפיית OCT.

מהי אנגיוגרפיית OCT?

אנגיוגרפיית OCT היא התפתחות של בדיקת OCT מבנית. המכשיר מבצע חתכים דקים מאוד של הרשתית, וכן רכישות חוזרות באותו מיקום. על ידי ניתוח השונות הזעירה באות בין שתי רכישות, הוא מזהה את תנועת כדוריות הדם האדומות בכלי הדם הקטנים.

על סמך מידע זה, תוכנה משחזרת מפות כלי דם שכבה אחר שכבה: מקלעת שטחית, עמוקה, כוריוקפילרית... כך מתקבלת "אנגיוגרפיה" אמיתית ללא דקירה או הזרקת חומר צביעה, אך ורק על בסיס תנועת הדם.

אנגיוגרפיית OCT: אילו שכבות כלי דם ניתן לנתח?

אחד היתרונות המרכזיים של אנגיוגרפיית OCT הוא הסגמנטציה: התמונה מחולקת למישורים עוקבים כדי להמחיש רשתות כלי דם שונות. בפועל, בודקים בעיקר:

• את המקלעת הנימית השטחית (הקרובה לפני שטח הרשתית);
• את המקלעת הנימית העמוקה (המעורבת לעיתים קרובות באיסכמיות מקולריות מסוימות);
• את האזור האווסקולרי הפובאולרי ומתאריו;
• את הכוריוקפילריס;
• לעיתים את הרשתות הניאווסקולריות (ניוון מקולרי הקשור לגיל, קוצר ראייה חמור, סיבות דלקתיות).

ניתוח "לפי שכבות" זה מאפשר להבין מדוע מטופל עשוי לחוש בירידה בראייה בעוד שבדיקת OCT המבנית לעיתים תקינה למראית עין: המיקרו-מחזור עלול להיפגע לפני שינויים אנטומיים גלויים.

באילו מקרים אנגיוגרפיית OCT שימושית?

אנגיוגרפיית OCT מועילה במיוחד עבור:

• גילוי או מעקב אחר כלי דם חדשים כורואידליים בניוון מקולרי הקשור לגיל מהסוג הרטוב;
• ניתוח אזורי איסכמיה מקולרית והרשת הנימית הפובאולרית ברטינופתיה סוכרתית;
• בחינת חסימות ורידיות ברשתית (מרכזית או ענפית) באזור המקולה;
• חקירת דלקות ענביה מסוימות או מקולופתיות לא טיפוסיות;
• מעקב אחר השפעת הזרקות תוך-זגוגיתיות על כלי הדם המקולריים.

היא מועילה במיוחד כאשר רוצים לבצע בקרות חוזרות לאורך זמן, מבלי לחזור על הזרקות חומר צביעה בכל פעם.

כיצד מתבצעת בדיקת אנגיוגרפיית OCT?

הכנה

אין צורך בהכנה מיוחדת. אין הזרקות ואין חומר ניגוד. הבדיקה מתבצעת במרפאה ואורכת רק מספר דקות.

מיקום מול המכשיר

המטופל יושב עם הסנטר על משענת הסנטר והמצח נשען על הבר המייצב, בדיוק כמו בבדיקת מנורת הסדק הרגילה.

צילום התמונות

מתבקש המטופל לקבע מבט על נקודת אור בתוך המכשיר. תוך שניות, ה-OCT-A מבצע את הצילומים המבניים ו"האנגיוגרפיים". חשוב להישאר דומם ולקבע את המבט: כל תנועת עין עלולה ליצור ארטיפקטים בתמונה.

תוצאה מיידית

התמונות זמינות מיד לפרשנות הרופא. ניתן להציע הרחבת אישון כאפשרות נוספת אם איכות התמונות מצדיקה זאת.

מה מראה אנגיוגרפיית OCT

אנגיוגרפיית OCT מספקת מספר סוגי תמונות:

• חתכי OCT קלאסיים המראים את עובי ומבנה הרשתית;
• מפות זילוח של המקולה (מקלעת שטחית, עמוקה);
• הדמיה של כלי דם חדשים כורואידליים או רשתות חריגות;
• אזורי איסכמיה או דלדול נימי;
• מראה הכוריוקפילריס במקולופתיות מסוימות.

הבדיקה מאפשרת לאתר במדויק חריגות כלי דם, לראות אם הן עדיין פעילות ולעקוב אחר התפתחותן תחת טיפול.

פענוח: כיצד מזהים כלי דם חדשים באנגיוגרפיית OCT?

בפועל, אנגיוגרפיית OCT שימושית מאוד לזיהוי רשתות כלי דם חריגות. כלי דם חדש כורואידלי מופיע לעיתים קרובות כמבנה "דמוי תחרה" או "דמוי שיח", צפוף פחות או יותר, בתוך השכבות העמוקות.

מחפשים בעיקר:

• נוכחות רשת במישור המתאים לניאווסקולריזציה;
• את היקפה (גודל, גבולות);
• את ארגונה (רשת דקה או להפך "בשלה" וצפופה);
• ובעיקר את המתאם עם הסימנים בבדיקת OCT המבנית (נוזל תוך/תת-רשתיתי, אי-סדירויות וכדומה).

במילים אחרות: אנגיוגרפיית OCT מראה את הרשת, ובדיקת OCT המבנית מראה לרוב את ההשלכות על הרשתית.

אנגיוגרפיית OCT, בדיקת OCT קלאסית ואנגיוגרפיה בפלואורסצאין: מה ההבדלים?

OCT מקולרי מבני מציג בעיקר את הארכיטקטורה של שכבות הרשתית, אנגיוגרפיית OCT מתמקדת במיקרו-מחזור הדם, ואנגיוגרפיה בפלואורסצאין ממחישה את פיזור חומר הצביעה בכלי הדם.

בפועל:

• אנגיוגרפיית OCT היא לא פולשנית וניתנת לחזרה בתדירות הנדרשת;
• היא מראה היטב כלי דם חדשים מקולריים, גם כאשר הם מפרישים מעט;
• מצד שני, היא אינה מראה ישירות את דליפות חומר הצביעה ולא חלק מכלי הדם הפריפריים מאוד.

במקרים רבים, אנגיוגרפיית OCT ואנגיוגרפיה בפלואורסצאין הן משלימות: הראשונה מציגה את המפה המדויקת של כלי הדם, והשנייה את עוצמת הדליפות ואת הזילוח הרחב יותר של הרשתית.

מגבלות ועיוותים של אנגיוגרפיית OCT

כמו כל בדיקה, לאנגיוגרפיית OCT יש מגבלות. התמונות עלולות להיות קשות לפענוח במקרים של:

• קיבוע לקוי (עין שנעה הרבה);
• תווכים עכורים (קטרקט צפוף, עכירויות זגוגיתיות משמעותיות);
• שטפי דם גדולים המסתירים את המקולה.

המכשיר עלול גם ליצור עיוותים (קווי מתאר כפולים, "הקרנה" של כלי דם, היעדר זרימה מדומה) הדורשים ניסיון ספציפי לזיהויים. הערך של אנגיוגרפיית OCT נבחן תמיד בשילוב עם הבדיקה הקלינית וההדמיות האחרות הזמינות.

מה התועלת המעשית למטופל?

למטופל, אנגיוגרפיית OCT מביאה:

• גילוי מוקדם טוב יותר של כלי דם חדשים מקולריים מסוימים;
• מעקב מדויק אחר המיקרו-מחזור המקולרי תחת טיפול;
• הפחתת מספר הזרקות חומר הצביעה, במיוחד במחלות כרוניות;
• הבנה טובה יותר של הקשר בין התמונות לראייה הנתפסת.

בפועל, אנגיוגרפיית OCT תורמת להתאמת קצב ההזרקות התוך-זגוגיתיות, לאישור יציבות המקולה או לגילוי מוקדם יותר של הישנות המחלה.

אנגיוגרפיית OCT וניוון מקולרי הקשור לגיל: מתי מבקשים את הבדיקה?

בצורה הניאו-וסקולרית (הרטובה) של ניוון מקולרי הקשור לגיל, אנגיוגרפיית OCT מדמה באופן ישיר את רשת כלי הדם החדשים הכורואידליים ומסייעת לדייק את צורתה (סוג 1, סוג 2, צורות מעורבות). הרשת מקבלת לעיתים קרובות מראה של «רשת מסועפת», «גלגל» או «אלמוג», עם אזורי זרימה מוגברת בליבת כלי הדם החדשים, ולעיתים אזורים ללא זילוח סביב המקולה. רשתות «סמויות» מסוימות, שכמעט אינן נראות בפלואורסצאין, מזוהות בבירור בבדיקה זו.

בפועל, הבדיקה שימושית במיוחד במצבים הבאים:

• חשד לניוון מקולרי ניאו-וסקולרי עם בצקת או היפרדות סרו-פיגמנטרית בבדיקת OCT, אך אנגיוגרפיית פלואורסצאין שאינה חד-משמעית;
• חוסר התאמה בין הממצאים הקליניים, בדיקת OCT והאנגיוגרפיה הקלאסית (פלואורסצאין / אינדוציאנין ירוק);
• מעקב אחר כלי דם חדשים «כמעט יבשים» בבדיקת OCT מבנית, לאיתור זילוח מחדש אפשרי;
• ניתוח צורות פוליפואידליות או מעורבות, בשילוב עם אנגיוגרפיה באינדוציאנין ירוק;
• אישור חוסר פעילות הרשת אצל מטופל מיוצב, לפני הרחקת מרווחי ההזרקות.

המטרה היא להתאים את אסטרטגיית הטיפול בצורה הטובה ביותר, ולהימנע הן מטיפול חסר והן מטיפול עודף.

ניוון מקולרי הקשור לגיל: מעקב אחר ההזרקות התוך-זגוגיתיות ופרוגנוזה של הראייה

הטיפול המקובל בניוון מקולרי ניאו-וסקולרי מבוסס על הזרקות תוך-זגוגיתיות של נוגדי גורם גדילה של אנדותל כלי הדם. אנגיוגרפיית OCT משמשת במספר שלבים:

• באבחון, כדי לאשר את נוכחות רשת כלי הדם החדשים;
• בשלב ההתקפה, כדי לנתח את התגובה המורפולוגית של הרשת;
• בשלב התחזוקה, כדי לסייע להחליט אם ניתן להרחיק את מרווחי ההזרקות (פרוטוקולי «טפל והארך»);
• במקרה של הישנות או ירידה בראייה, כדי להבחין בין חזרה ניאו-וסקולרית לבין סיבות אחרות (ניוון, שינויים צלקתיים).

הבדיקה מספקת גם מרכיבים פרוגנוסטיים: גודל וצפיפות הרשת בזמן האבחון, מהירות הצטמקותה תחת טיפול, נוכחות אזור ניוון או חוסר זילוח סביב הפובאה, ואופי «שקט» או להפך פעיל מאוד של כלי הדם החדשים. בניתוח יחד עם בדיקת OCT מבנית והממצאים הקליניים, קריטריונים אלה מסייעים להסביר מדוע חלק מהמטופלים מתאוששים במהירות ולאורך זמן, בעוד שאחרים זקוקים להזרקות בתדירות גבוהה יותר.

לקריאה נוספת

• חסימת הווריד המרכזי של הרשתית: הערכה וטיפול בבצקת מקולרית.
• חסימת ענף ורידי ברשתית: תסמינים, OCT והזרקות.
• הזרקות תוך-זגוגיתיות: מהלך, יעילות ומעקב.
• אנגיוגרפיה בפלואורסצאין: הדמיה עם הזרקת חומר צביעה.